פסק-דין בתיק הפ"ב 6747-07-11

לפני בקשה להעביר את הבוררת עוה"ד רונית גרוס מתפקידה, מכוח הוראות סעיף 11 (1) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

להלן הרקע לבקשה:

בין בעלי הדין, בעלי מניות שווים ודירקטורים בחברת GND ייזום ניהול ושיווק נדל"ן בע"מ (להלן: "החברה") התגלע סכסוך בקשר עם ניהול עסקי החברה וביום 13.1.2011 מינה יו"ר לשכת עורכי הדין את עוה"ד רונית גרוס (להלן: "הבוררת") לדון בסכסוך. ביום 6.2.2011 התקיים דיון בוררות מקדמי וביום 7.2.2011 התקיימה שיחה טלפונית בין הבוררת לבין הצדדים בקשר לניהול הבוררות. ביום 9.2.2011 ניתנה החלטת הבוררת בה נקבעו, בין היתר, מועדים להגשת כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית, ובהסכמת הצדדים הוארך מינוי הבוררת עד ליום 30.7.2011.

בסמוך לאחר הגשת כתב התביעה על ידי המשיב, הגיש המשיב ארבע בקשות ביניים, בהן בקשה לתיקון כתב תביעה, בקשה למתן צו לעיון במסמכים, בקשה לאסור על המבקשים להוציא כספים מחשבון החברה ובקשה למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 22.6.2011 לאחר הגשת תשובות והבהרות מצד בעלי הדין, ניתנה החלטת הבוררת בבקשות אלה.

ביום 23.6.2011 הודיעו המבקשים כי אינם מסכימים להארכת תוקף מינוי הבוררת מעבר ליום 30.7.2011, והוסיפו שיש להם השגות ביחס לאופן ניהול הבוררות על ידה, וביקשו כי תודיע על סיום תפקידה, בטענה שלא ניתן לקיים את הבוררות במועדים הקיימים ומשום אובדן האמון של המבקשים בבוררת עקב "הפרת חובת הזהירות כלפיהם וקבלת החלטות בלתי מאוזנות.

בבקשה שלפני טוענים המבקשים כי הבוררת אינה ראויה לאמונם נוכח התנהלותה הבלתי מאוזנת שקיפחה את זכותם ולא הקפידה שיהיה להם יומם בבקשות שהוגשו לפניה.

טענות המבקשים

את זכותם להעברת הבוררת מתפקידה מבססים המבקשים על טענות אלה:

                                 א.         בתחילת הבוררות הסכימו הצדדים להקצות 66 ימים להגשת כל כתבי הטענות והתצהירים, והאריכו את תוקף מינוי הבוררת עד ליום 30.7.2011 מתוך כוונה שיותרו שלושה וחצי חודשים לשמיעת הבוררות, הגשת סיכומים וכתיבת פסק דין. בפועל בוזבזו חמישה וחצי חודשים מתוך השישה על בקשות סרק של התובע, תוך התנהלות בלתי מאוזנת ובלתי סבירה מצד הבוררת אשר נמנעה מלקצוב זמנים למשיב בהגשת תשובותיו והתעלמה מהאיחור בהגשת תשובות המשיב.

                                  ב.         בעת הדיון בבקשות שהגיש המשיב לא ביקשה הבוררת את תגובת המבקשים, ולא עשתה כן אף בעת מתן צו מניעה ובבקשה להארכת המועד האחרונה של המשיב אשר נענתה במלואה. הבוררת התייחסה אל המבקשים כאל צד "מובן מאליו, משולל זכויות דיוניות", והסכימה להאריך למשיב את המועד להגשת תצהירים ב -  20 יום נוספים מעבר לתקופה של 3 חודשים שכבר הייתה לו בפועל, מבלי לתת למבקשים את זכות התגובה, תוך הגבלתם לאותם 15 יום מקוריים שנקבעו בישיבה המקדמית הראשונה להגשת תצהירים, וזאת מבלי להביא בחשבון את מגבלות הקיץ והחופשות, ומבלי להביא בחשבון את הפגרה.

                                  ג.          המבקשים הסכימו להאריך את מינוי הבוררת עד 30 לחודש יולי, אך הסכמה זו התבססה על ההנחה הסבירה שהשבועיים האחרונים, מאמצע יולי, ישמשו לכתיבת פסק הדין, ולא שהנתבעים ידרשו לנהל הבוררות באופן חפוז ולא ממצה. מגבלה זו חמורה בהליך משפטי וחמורה כפליים בהליך בוררות בו אין זכות ערעור על החלטת הבוררת.

                                  ד.         בהתנהלותה בעניין בקשת המשיב לצו מניעה זמני, "הפקירה" הבוררת את זכויות המבקשים ואת "חובת הנאמנות שלה כלפיהם". החלטות הבוררת ניתנו מבלי שניתן למבקשים יומם להשמיע טענותיהם. יתר על כן, כאשר נתבקשה החלטה לשחרר מתחולת הצו כספים שיועדו לתשלומי מע"מ ומקדמות מס הכנסה, דחתה הבוררת מתן החלטתה עד ליום 26.6.2011 - 8 ימים לאחר ה 15 לחודש, יום בו משולמים המסים, זאת תוך הצבת המבקשים בסיטואציה לפיה או שיאלצו להפר את החלטת הבוררת או שמיסי החברה לא ישולמו במועדים הקבועים בחוק, כאשר בסופו של דבר בוטל הצו ללא כל הנמקה.

                                 ה.         כל אלה, יוצרים רושם ברור ומובהק שהבוררת מעדיפה את המשיב ו/או מתייחסת בזלזול גמור לזכויות המבקשים ולחובת הזהירות כלפיהם, ועל כן, אינה ראויה עוד לאמון המבקשים.

טענות המשיב

המשיב דוחה את טענות המבקשים ועותר לדחות את הבקשה.

דיון

1. סעיף 11 לחוק הבוררות, קובע:

"בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה:

(1) נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים;